דף הבית » תחומים נוספים » על חשיבותה של צוואה
Print Friendly, PDF & Email

על חשיבותה של צוואה

אנשים רבים חוששים לערוך צוואה היות והדבר מצריך מהם מחשבה על יום מותם – מחשבה שאינה נוחה לרובנו, באופן מובן. אולם, תוצאותיה של העדרה של צוואה ודאי היו מדירות שינה מאותם אנשים בחייהם, לו היו מבינים מה עלול לקרות.

דוגמא לכך הינה מקרה של הגב’ א.ח, אשר בעוד היותה נשואה, הכירה את א.א, עת החל לעבוד בעסק שלה לאבני חן ואסטרולוגיה, ואשר היה נשוי אף הוא.

בחלוף השנים התגרש כל אחד מהם, והאישה אף חלתה בסרטן, ועקב מחלתה זו נפטרה.

במותרה הותירה אחריה ארבעה ילדים, בגירים, שנולדו לה מנישואיה, והם על פי דין יורשיה החוקיים. אולם, הגבר ביקש את ביטול הירושה לפי דין, בטענה כי הינו יורש נוסף של המנוחה, ואף בנתח משמעותי יותר, בהיותו בן הזוג שלה, לטענתו, ולפיכך יש להכיר בו כיורש נוסף של המנוחה בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק הירושה.

לטענתו, הם חיו יחד כבני זוג במשך מספר שנים קודם לפטירתה, חיו חיים משותפים, שכללו מגורים משותפים לסירוגין, ואשר במהלכם התובע טיפל במשק הבית, ערך קניות, בישל וניקה. יחסיהם אף כללו בילויים וחופשות רבות ברחבי הארץ. יחסי החברות ביניהם התפתחו והפכו ליחסים אינטימיים, והחל משנת 2002 כללו גם חיי אישות, בעוד המנוחה נשואה לבעלה. עם גילוי מחלתה של המנוחה, ליווה אותה התובע לכל הטיפולים והבדיקות באופן מסור וצמוד, התובע הגיע עם המנוחה לבתי החולים, להתייעצויות ואשפוזים, והוא היה ידוע בפני הצוות הרפואי כבן זוגה של המנוחה. המנוחה הציגה אותו בפני גורמים רפואיים שונים כבן זוגה, ומסרה את מספר הטלפון של התובע כ”איש קשר”. בתקופת מחלתה רכש עבורה תרופות ועזר לה בכל צרכיה. גם בני המשפחה של התובע סייעו לטיפול במנוחה, והתייחסו אליה כבת זוגו לכל דבר ועניין, ולבסוף המנוחה הלכה לעולמה כשהתובע לצידה, בדירתם השכורה.

הילדים, היורשים, לעומת זאת, טענו כי יש לשלול מכל וכל זוגיות בין התובע לבין אימם המנוחה. לטענתם, מדובר באיש חסר-כל, אשר ניצל את טוב ליבה של המנוחה, נלווה אליה בכל צעד ושעל במטרה שהמנוחה תממן את צרכיו השונים ועלויות מחייתו, ובפועל הוא התגורר בדירתה רק תקופה קצרה לפני פטירתה, כשמצבה הבריאותי כבר היה קשה מאוד, ועל מנת לטפל בה. המנוחה התגרשה ביום 8.8.2011 ואף לאחר גירושיה המשיכה להתגורר עם בעלה. מספר חודשים לאחר גירושיה היא עברה להתגורר עם שניים מילדיה הבגירים. התובע לא ניהל כל משק בית משותף עם המנוחה, בהיותו חסר כל, חסר הכנסה ובהליכי פשיטת רגל, ואף לא קיים עמה חיי משפחה, בהינתן שהמנוחה היתה במצב סופני. גם הטיולים והחופשות שהתובע הזכיר לא נעשו על רקע זוגי רומנטי, אלא במסגרת נסיעות מרובות-משתתפים, שכללו תמיד מספר חברים ובני משפחה שנסעו כולם יחדיו. המנוחה עצמה לא ראתה בתובע כבן זוגה, וראיה לכך היא העובדה שלא רשמה זכויות על שמו בדירה שרכשה חודשים ספורים לפני מותה. קשריהם של התובע והמנוחה לא היו יותר מאשר קשרים ידידותיים וטיפוליים, במסגרתם התובע חי על חשבון המנוחה ובתמורה הוא טיפל בה ודאג לצרכיה הבריאותיים. יחסים אלו אינם יחסי ידועים בציבור, ועל כן יש לדחות את תביעתו.

בית המשפט קבע כי לא יכולה להיות מחלוקת על העובדה כי התובע שהה פיזית במחיצת המנוחה לאורך שנים רבות, גם בעת שהייתה נשואה, וכי בערוב ימיה הוא טיפל במנוחה והיה נוכח בחייה באופן משמעותי. תמונה זו גם עלתה בבירור מן הראיות. מטיעוני הצדדים עולה כי המחלוקת לבירור בתיק זה נוגעת בעיקר לאופי היחסים, האם היו בעלי אופי רומנטי-זוגי המעידים על ניהול חיי משפחה במשק בית משותף ואז עשויה לקום זכאות לחלק בירושה, או שמא טיפולי-חברי בלבד, ואז אין זכאות לחלק בירושה.

על פי הדין הישראלי, מקום שבו מערכת היחסים בין שניים היא כשל בני זוג נשואים, אזי צומחת זכות לכל אחד מבני הזוג לרשת את בן הזוג השני מכוח הדין, חרף העדרו של קשר נישואין פורמאלי ביניהם (ע”א 107/87 אלון נ’ מנדלסון, פ”ד מג(1) 431, 424). עיקרון זה מעוגן בסעיף 55 לחוק הירושה, אשר מורה כדלקמן:

 

  1. מעין צוואה

איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש.

הוראת הסעיף מקנה זכות ירושה על פי דין לכל אחד מבני הזוג בהתקיים ארבעת התנאים המנויים בגדרו:

  1. חיי משפחה;
  2. משק בית משותף;
  3. העדר נישואין (זה לזה או לאדם אחר);
  4. העדר צוואה.

 

על עובדת התקיימותם של שניים מהתנאים הנזכרים ביחס למקרה הנדון אין מחלוקת בין הצדדים: המנוחה לא הותירה אחריה צוואה; וכן – לא היתה מחלוקת על כך שבעת פטירתה לא היו התובע או המנוחה נשואים זה לזה או לאדם אחר.

עיקרו של הדיון נסב אפוא על התקיימותם של שני התנאים הנוגעים לקיום משק בית משותף ולקיום חיי משפחה, אשר בפסיקה נהוג להתייחס לשילוב אלמנטים אלו כמתארים מערכת יחסים של “ידועים בציבור” (הגם שסעיף 55 לחוק הירושה לא עושה שימוש בביטוי זה באופן ספציפי).

עוד קובעת הפסיקה, כי בחינת מערכת היחסים וטיבה תיעשה מתוך נקודת מבט סובייקטיבית, קרי כיצד הצדדים ראו את עצמם ואת טיב הקשר ביניהם (ע”א 79/83 היועמ”ש נ’ שוקרון, פ”ד לט(2) 690, 694), וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו המיוחדות לו, מתוך ראיה כוללת של מרכיבי הקשר ומאפייניו, ואף תוך התחשבות בעובדה שאין מערכת יחסים אחת שווה לרעותה: תתכנה גרסאות שונות ומגוונות של חיי משפחה ומשק בית משותף (ת”ע (חי) 4834-11-08 עזבון המנוחה נ’ פלוני.

עם זאת, וחרף הגיוון הטבעי במערכות יחסים בין בני זוג, נקבעו מספר מאפיינים עיקריים הנדרשים ככלל להתקיים במערכת יחסים של “ידועים בציבור” על מנת שזו תבוא תחת כנפיו ותחולתו של סעיף 55 לחוק הירושה, מאפייני ליבה, ואלו הם: היבט אינטימי, יחסי אישות; היבט אמוציונאלי; כוונת קביעות וקשירת גורל; היבט כלכלי; וכאמור – גם העדר נישואין לאדם אחר (ע”א 79/83 הנ”ל). כל מקרה – נבחן לגופו, כל קביעה תלויה באופן מובהק בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון. אציין, כי נדונו בפסיקה מקרים שבהם בני-זוג הוכרו כ”ידועים בציבור” גם בהעדר מרכיב של יחסי אישות (תמ”ש (ת”א) 35924/99 ד.ו. נ’ י.א או בהעדר מרכיב של מגורים משותפים (עמ”ש 140-11-07 ל.א. נ’ ר.ד.) אך במקרים אלו קיומם של יסודות אחרים היה משמעותי וברור.

התנאי של “חיי משפחה” בא לבטא במהותו קיום מערכת יחסים אינטימית בדומה לבעל ואישה נשואים, המושתתת על יחסי חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, מערכת יחסית המלמדת שבני הזוג קשרו גורלם זה בזה (ע”א 621/69 נסיס נ’ יוסטר פ”ד כד 617, 619; תמ”ש (נצ’)  54388-05-11 ל.ש. נ’ עזבון המנוח א.ש.( סימנים לכך ניתן למצוא במגורים משותפים בחדר שינה אחד, קיום יחסי אישות, ובגילויי חיבה כגון באמצעות הענקת מתנות, מכתבים ומחוות אחרות כיוצ”ב.

באשר לתנאי של “משק בית משותף” נפסק כי לרוב מדובר בניהול כלכלי של יחידת מגורים משותפת, ואשר איננו נובע מצורך אישי, נוחות או הסדר-ענייני הנובע מתוך כדאיות כספית, אלא כפועל יוצא טבעי מטיבם של חיי המשפחה המשותפים בין בני הזוג, בדומה לבני זוג נשואים הקשורים זה לזה בגורל חיים (ע”א 621/69 הנזכר). מדובר על קיום כלכלי המושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים של בני הזוג כגון לינה, ביגוד, מזון ושאר צרכים, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם מצדו למאמץ אם בכספו ואם בעמלו, כפי יכולתו ואפשרויותיו (ע”א 107/87 הנ”ל).

משך הזמן המינימאלי הנדרש לקיום אותו קשר עמוק ואיתן בין בני הזוג – אינו קבוע, ומשתנה ממקרה למקרה. קשר ארוך וממושך לא יעיד בהכרח על יחסי ידועים בציבור אם נעדרים ממנו המאפיינים המהותיים הדרושים; ומנגד, גם קשר קצר, יחסית, עשוי ללמד על קשר עמוק כשל בעל ואישה אם מתקיימים לגביו בצורה ברורה המאפיינים הדרושים. “ואמנם העיקר הוא בקשר הקיים בין בני הזוג בזמן הזה; קשר עמוק של שיתוף גורל והקרבה הדדית הנותנים מקום לחשוב שאילו ביקש בן הזוג האחד מבן הזוג השני בעודו בחיים לרשום על שמו או לצוות לו חלק מתאים מנכסיו, היה נענה לכך ברצון כדי להבטיח לו מה שהיה מגיע לו לו היו נשואים כחוק” (ע”א 621/69 הנ”ל, ע’ 624). עם זאת, הדעת נותנת כי לרוב יידרש קשר של מספר חודשים לפחות במתכונת משותפת ויציבה על מנת שניתן יהיה לבסס ממצאים בדבר קיומו של קשר עמוק ושותפות גורל קבועה בדומה לזוג נשוי, וקשר על פני זמן קצר מזה יוכל לבסס קביעה בדבר שותפות גורל בהינתן נסיבות ומאפיינים מובהקים, שיצדיקו קביעה שכזו.

זאת ועוד; קיום התנאים הנזכרים צריך להיות מוכח ביחס ליום הפטירה של המנוחה-המורישה או ביחס לתקופה בסמוך לפני פטירתה, ואין די בקשר שהיה בין בני הזוג בזמן כלשהו בעבר אך חדל להתקיים בסמוך לפטירה. אם קיומו של אחד התנאים הדרושים התערער ולא היה קיים עוד טרם פטירת המורישה – לא יהיה די בקיומו בנקודת זמן בעבר על מנת להקנות זכות ירושה כדין (ע”א 818/75 עזבון ברוניסלבה נ’ מרגלית, פ”ד לב(2) 552(.

נטל הראיה להוכיח את טיב היחסים מוטל על כתפי התובע (ע”א 714/88 שנצר נ’ ריבלין, פ”ד מה(2) 89, 98), המבקש ליהנות מזכות הירושה, בבחינת “המוציא מחברו”, ועליו להראות כי מערכת היחסים שהתקיימה בינו לבין המנוחה בעת פטירתה עולה כדי “ידועים בציבור”, על מאפייניו השונים של מונח זה. כאמור לעיל, נקודת הבחינה היא סובייקטיבית, כיצד בני הזוג ראו את עצמם, אך יש לנקוט משנה זהירות ביחס לעמדתה המשוערת של המנוחה ביחס ליחסיה עם התובע היות שכבר איננה עמנו, ואינה יכולה להעיד בפני בית המשפט ולהביא את גרסתה ועמדתה. באשר לגרסתו של התובע, גם לגביה יש לנקוט בזהירות המתבקשת, בשים לב לכך שלתובע אינטרס רכושי בעניין הנדון (ע”א 714/88 הנ”ל, תמ”ש (נצ’) 54388-05-11 הנ”ל).

 

ההכרעה בתיק

ביישום מבחנים אלה על המקרה הספציפי, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את התביעה, היות ושכלול ראיותיו של התובע בהחלט מלמד על קשר ממושך וקרוב בינו לבין המנוחה, וביתר שאת בעת מחלתה, אך לא הוכח קשר זוגי ולא קשר אינטימי, ואין די בחומר הראיות שהוצג כדי לחצות הסף הראייתי המספק לשם הקביעה כי התקיימו בינו לבינה חיי משפחה ומשק בית משותף, ועל כן התביעה נדחתה.

 (תע (י-ם) 20528-03-15 א.א נ’ י.ח)

 

הפקת לקחים מטעויות של אחרים

מקרה זה הסתיים לטובת היורשים אומנם, אך לאחר התדיינות מרובות ויקרות, ולאחר שהועמדו בסיכון כספים רבים.

בפעולה פשוטה של עריכת צוואה, היה ביכולת המנוחה למנוע מראש את ההליכים הרבים בהם יצא לא מעט רפש החוצה, לבטא את רצונה הברור, ולחסוך כאב, כספים ומשאבים רבים מהיקרים לה.

משכך, חרף הקושי המובן הגלום בכך, מומלץ ביותר לערוך צוואה על מנת לא להותיר דברים ליד המקרה, או לניסיון פענוח של בית המשפט מה היה רצון המת וכוונותיו.

וממילא, ידוע היטב כי עריכת צוואה הינה סגולה לאריכות ימים 🙂

 

משרדנו עוסק רבות בתחום הצוואות והירושות, החל מעריכת צוואה, הטיפול בהוצאת צווי ירושה וצווי קיום צוואה, וכן מייצג בניהול התנגדויות לקיום צוואה במקרים המתאימים.

משרד עו”ד שטיין מעניק יעוץ משפטי ומתמחה בתחום האזרחי-מסחרי, דיני עבודה, צוואות וירושות, מקרקעין הוצל”פ וחברות, ובתחומי משפט משיקים נוספים.
המשרד מנוהל על ידי עורכי הדין חן וליאת שטיין, אשר לכל אחד מהם תחום התמחות נפרד, ומבטיח לכל לקוחותיו ייצוג וליווי משפטי בכל ערכאה משפטית.
עורכי הדין חן וליאת שטיין, מנהלים פורומים משפטיים רבים, נוהגים לפרסם מאמרים באתרי אינטרנט ובעיתונות הכתובה, ומתארחים מפעם לפעם בתוכניות טלוויזיה בתחום מומחיותם.

התקשרו עכשיו למשרדנו במספר 03-6245588 או מלאו את הטופס מטה ונציג המשרד יחזור אליכם במהרה.

צור קשר
03-6245588
מעוניין שנחזור אלייך? השאר פרטים