דף הבית » תחומים נוספים » ירושה של בן הזוג
Print Friendly

בת הזוג – תמיד יורשת? / עו”ד שטיין

עו”ד ירושה וצוואה

לפי החוק היבש, אשתו של אדם הינה יורשת טבעית של בעלה. אולם, במקרים הקיצוניים, מבצע בית המשפט הגדרה מהותית של המונח “בן זוג”, ובכח מהלך זה לשלול ירושה אף מבת זוג חוקית. במקרה המוצג להלן, ביצע בית המשפט הבחנה מהותית, והגיע לתוצאה כי האישה אינה רשאית לרשת אותו.

רקע עובדתי

מדובר בבני זוג שחיו בנפרד, ולא התראו זה עם זו כ 40 שנה. עם פטירת המנוח, הגישה אשתו בקשה לצו ירושה, בו ביקשה שייקבע כי היא זכאית לרשת אותו. אחיו של המנוח התנגדו, וטענו כי הם היורשים המתאימים במקרה זה, ויש לראות באשתו, התובעת, כמי אשר אינה בת הזוג שלו.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, חוק הירושה לא מבחין בטיב ובאופי הנישואין ודי בכך שהיא הייתה נשואה למנוח על מנת להקנות לה זכויות בירושת המנוח. התובעת אף ציינה, כי המנוח מיאן להתגרש ממנה ובחר להותיר אותה עגונה משך שנים רבות ומאחר שהנישואין לא פקעו, יש לראותה כיורשת אחר בעלה המנוח.

מנגד טענו הנתבעים כי יש לדחות את תביעתה של התובעת ויש ליתן צו ירושה לפיו האחים של המנוח הינם יורשיו. לטענתם, נישואי התובעת והמנוח פקעו, שכן לאחר שהמנוח עזב את הארץ, התובעת הייתה בקשר עם גבר אחר במשך 36 שנה לפחות, כאשר מקשר זה נולדו לתובעת ולבן זוגה החדש שתי בנות.

פסיקת בית המשפט

בית המשפט ציין כי הפסיקה זה מכבר פירשה כי גם אם אדם לא נישא כדין אך בית הדין הרבני היה קובע, לו העניין היה מובא בפניו, כי האישה זקוקה לקבל גט בכדי להינשא לאחר, הוא יחשב כבן זוג לצורך חוק הירושה, וכן במקרה שבו מדובר בנישואי ספק על פי הדין הדתי, יש לראותם כבני זוג לצורך סעיף 11 לחוק הירושה.

יוצא איפוא, כי חוק הירושה הכיר בשני סוגים של יחסים בין בני זוג, המקנים זכות ירושה על פי דין: האחד הוא “בני זוג” הזכאים לרשת מכוח קשר נישואין פורמאלי, בהתאם לסעיף 11 לחוק הירושה, השני הוא בני זוג הזכאים לרשת מכוח חיי משפחה במשק בית משותף, ובלבד שלא היו נשואים לאדם אחר, בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה.

בענייננו אין חולק כי התובעת הייתה נשואה “פורמאלית” למנוח בעת פטירתו. ואולם, בנסיבות המיוחדות דנן, וחרף העובדה כי התובעת הייתה נשואה פורמאלית למנוח, סבר בית המשפט כי יש לתת פרשנות מהותית למונח “בן זוג” ויש לקבוע כי התובעת איננה זכאית לרשת את המנוח.

בית המשפט ביצע הבחנה של המונח “בן זוג” – בפן הלשוני ובפן המשפטי:

  • המובן הלשוני של המונח “בן זוג” – המובן הלשוני של המונח “בן זוג” הינו “אחד מן השניים שהם זוג” (א’ אבן-שושן המלון החדש). בן-זוג הינו אפוא אחד מצמד. לעניין זה, אין כל דרישה לשונית שהצמד יהא נשוי כדת וכדין”. הנה כי כן, בדיקת המובן הלשוני של המונח “בן זוג” הינו אחד משניים, מצמד.
  • המובן המשפטי של המונח “בן זוג” – מבחינה משפטית למונח “בן זוג” אין הגדרה אחת, ויש לבחון את ההגדרה אשר תגשים את התכלית המונחת ביסוד החקיקה. סעיף 11 לחוק הירושה נועד להגשים ארבע מטרות עיקריות: המטרה הראשונה של הוראת סעיף זה נועדה להעניק זכות לרשת לבן זוג עימו מיסד המוריש את הקשר באופן פורמאלי; המטרה השנייה נועדה לשקף את רצונו המשוער של המוריש – התחקות אחר הרצון המשוער של המוריש, כאשר הנחת המחוקק היא שכוונת המוריש לחלק את ירושתו לבני משפחתו הקרובים; המטרה השלישית של הוראה זו נועדה להגן על המשתייכים לחוג המשפחתי המצומצם של המוריש, תוך הגנה על התא המשפחתי המצומצם ולחזקו; המטרה הרביעית היא להשוות בין מעמדם של בני זוג נשואים למעמדם של הידועים בציבור.

בענייננו, ונוכח הנסיבות המיוחדות שבתיק, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת איננה בגדר “בת זוג” של המנוח, ובחינת המטרות של סעיף 11 לחוק הירושה – הענקת זכות לבן זוגו של המוריש לרשת את המוריש – מחייבת את המסקנה לפיה התובעת איננה זכאית לרשת את המנוח.

בנסיבות התיק, קבע בית המשפט כי יש להעדיף פרשנות מהותית של המונח “בן זוג” על פני פרשנות פורמאלית. לאור התכלית של הוראות סעיפים 10-11 לחוק הירושה, הפרשנות הנכונה והמתאימה במקרה דנן הינה שחרף כך שהתובעת נשואה על פי הדין הדתי למנוח, התובעת איננה זכאית לרשת אותו, הן לאור הנתק הממושך ביניהם והן לאור העובדה שהייתה ידועה בציבור של אדם אחר במשך 36 שנה.

עוד נקבע, כי התובעת לא יכולה להיות בת זוג של שותפהּ לחיים, ובמקביל ובאותו הזמן להיות בת זוגו של המוריש. אף סעיף 55 לחוק הירושה המתייחס לירושה של ידועים בציבור, מתנה זאת בכך שאף אחד מהצדדים לא נשוי לאדם אחר.

ירושה מכח חזקה – עלולה להיות בניגוד לרצון האמיתי של המוריש

חשוב לשים לב כי במקרים ההפוכים, עלולה בת הזוג לרשת כספים שלא בהכרח התכוון בן זוגה להוריש לה.
כך למשל, במקרה של זוגיות בפרק ב’, לאחר מגורים משותפים של מספר חודשים עלולה בת הזוג לזכות במחצית העיזבון ככל שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, וניתן היה לראות ביחסים שלהם כ”ידועים בציבור”, וזאת מכח סעיף 55 לחוק הירושה.
נוכח הסיכון שבמצב דברים זה, ישנה חשיבות עילאית בעריכת צוואה ובה רצונו המפורש והברור של המוריש.

לקח ומוסר השכל

ברור שלו היה המנוח עורך צוואה בעודו בחיים, היה נמנע המשפט הארוך והסבוך בעניינו, והדברים היו ברורים ופשוטים.
על אותו משקל, בני זוג שהחלו בהליך גירושים, טוב יעשו אם יערכו צוואה בו יוגדר רצונם בברור, על מנת למנוע מצב בו בן הזוג עימו נמצאים בעיצומו של הליך גירושים יירש אתכם אם חלילה תלכו לעולמכם.
גם לאחר הגירושים יש חשיבות רבה לעריכת הצוואה, על מנת שלא כל מי שתנהלו עימו מערכת יחסים זוגית, אך ללא כוונה להוריש לו מחצית מרכושכם עלי אדמות יטען לזכויות ברכוש לאחר לכתכם מן העולם וינהל מאבק מול ילדכם, היורשים הטבעיים.

אין במאמר זה להוות ייעוץ משפטי, וכן אין המאמר חף מטעויות קולמוס או טעויות אחרות. מומלץ ביותר לפנות לעו”ד לצורך ייעוץ משפטי מתאים. הדברים נכונים למועד כתיבתם.

המשרד מספק ללקוחותיו ליווי וייעוץ בכל הקשור לצוואות וירושות, החל בעריכת צוואות וכלה בייצוג בערכאות השונות במידת הצורך.

משרד עו”ד שטיין מעניק יעוץ משפטי ומתמחה בתחום האזרחי-מסחרי, דיני עבודה, צוואות וירושות, מקרקעין הוצל”פ וחברות, ובתחומי משפט משיקים נוספים.
המשרד מנוהל על ידי עורכי הדין חן וליאת שטיין, אשר לכל אחד מהם תחום התמחות נפרד, ומבטיח לכל לקוחותיו ייצוג וליווי משפטי בכל ערכאה משפטית.
עורכי הדין חן וליאת שטיין, מנהלים פורומים משפטיים רבים, נוהגים לפרסם מאמרים באתרי אינטרנט ובעיתונות הכתובה, ומתארחים מפעם לפעם בתוכניות טלוויזיה בתחום מומחיותם.

התקשרו עכשיו למשרדנו במספר 03-6245588 או מלאו את הטופס מטה ונציג המשרד יחזור אליכם במהרה.

צור קשר
03-6245588
מעוניין שנחזור אלייך? השאר פרטים